הפיץ' של פיקסאר- הקשר בין סטוריטלינג וסיפורי יזמות לסרטים מצוירים

הנה ה-DNA של כל סיפור יזמות טוב ועל הדרך כל סרט של פיקסאר. אולפן האנימציה פיקסאר חתום על כמה מיצירות המופת הכי גדולות של עולם האנימציה בעשורים האחרונים: "למעלה", "הקול בראש", "מכוניות", "למצוא את נמו" וכמובן "צעצוע של סיפור". רשימה נפלאה של סרטים קסומים שנגעו לכולנו בלב והכניסו אותו למסע רגשי וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים לעשות כשאנחנו מספרים סיפור. הדבר המעניין הוא שאת כל הסרטים של פיקסאר אפשר לתמצת ולספר פחות או יותר עם אותו מבנה, עם אותה נוסחה.

השלימו את המשפטים הבאים:

Once upon a time there was…

Every day…

One day…

Because of that…

Because of that…

Until finally…

זה הכל.

"היה היה פעם" זה הרגע שבו אני מתאר את המצב שממנו יצאנו לדרך. זו ההזדמנות להציג את הגיבור (נמו שמת לצאת לים הגדול אבל אביו אוסר עליו, וודי שמרגיש הצעצוע הכי אהוב בחדר המשחקים של אנדי).

"כל יום" זה המקום לתאר את השגרה. בסרטים אפשר להציג שגרה קסומה או כזו שיש בה כבר מתח מובנה.

"יום אחד" הוא רגע השינוי. באז שנות אור מגיע כצעצוע חדש ומשנה את יחסי הכוחות בחדר המשחקים.

"כתוצאה מכך", "כתוצאה מכך" הם עוד שלבים עלילתיים. נמו מגיע לאקווריום של רופא השיניים, אביו יוצא למסע באוקיינוס למצוא את הבן.

"עד שבסופו של דבר" מגיעים לסוף השמח בו הדמויות חוזרות למקום מבטחים ולומדות משהו חדש על הסביבה ועל הכוח הפנימי שלהן.

עכשיו ניקח את זה לעולמות היזמות העסקית. ביזנס סטוריטלינג ודאטה סטוריטלינג מרגישים אולי כמו עולם קשוח וקר אבל בסופו של דבר הלב הסיפורי זהה לזה של נמו, וודי ובאז שנות אור.

"היה היה פעם" זה המקום לתאר מצב קיים ולתאר את שגרת יומו של הגיבור שלנו, הלקוח הפונציאלי.

"כל יום" זו הזדמנות לתאר את הבעיה, את ה-pain שאנחנו מנסים לפתור. להפוך אותו למוחשי דרך נתונים ודרך תיאור של רגעי תסכול, משבר וקושי.

"יום אחד" הוא הרגע בו המוצר שלכם נכנס לתמונה, ה-product. ההמצאה, הטכנולוגיה, השירות שעומד לשנות הכל מופיע בסיפור. ואז השינוי מתחיל.

"כתוצאה מכך" מוביל לרגע שבו מתארים את שלל השינויים וההשפעות של הטכנולוגיה שלכם על חיי הגיבור ואולי התעשייה כולה. משהו שמוביל למשהו שמוביל למשהו. היבטים שונים של ה-Impact שאתם מייצרים.

"עד שבסופו של דבר" מאפשר לכם לצייר תמונת עתיד חיובית שהיא תמונת המראה של המצב בו פתחנו את הסיפור. היו פקקים ועכשיו אין. היה בזבוז זמן ועכשיו אין. היו אוכלוסיות חסרות נגישות ועכשיו אין. היה pain ועכשיו נשארנו עם ה-impact.

חשבו על העבודה שלכם, על השירותים שאתם נותנים, על המוצרים שאתם מספקים ונסו להלביש אותם על המבנה של פיקסאר. זה לא תמיד פשוט בניסיון ראשון אבל עם קצת מאמץ אנחנו מזהים את האלמנטים השונים גם בסיפור שלנו (השגרה המייאשת, הפתרון היצירתי שמשנה את התמונה, ההשפעות על גבי ההשפעות, תמונת העתיד המיוחלת) וכך לא מפספסים אף מהלך דרמטי כשאנחנו מציגים את העשייה שלנו לאדם אחר.

בהצלחה!

נועם פיינהולץ