הנה עצה קטנה לכל מי שמתעסק בדאטה סטוריטלינג. רגע לפני שאתם מתחילים להעיף מספרים לאוויר כשאתם מספרים על המוצר, האנליזה, המחקר או התכנית השנתית שלכם שחקו משחק קטן: נסו לספר את כל הסיפור בלי מספרים. שחקו עם עצמכם "כן, לא, שחור, לבן, מספר".
נכון, מדובר בסיפור מבוסס דאטה והנתונים הם "כח העל" שלכם, אבל רגע לפני שאתם מכפילים אחוזים ומציגים שורות סיכום נסו לדבר רק בשמות תואר, רק במשמעויות: הרבה, מעט, זניח, משמעותי, צמצום, הרחבה, השוואה, פער.
כשהסיפור מחזיק כרצף של משמעויות תסתכלו עליו שוב ואז תחליפו חלק משמות התואר בחזרה למספרים.
הסיכוי שלכם לייצר רצף לוגי של נתונים, שרשרת של מספר שמוביל למספר שמוביל למספר שמוביל למספר הסופי והמשמעותי ביותר (מה שקראנו לו בתיכון מ.ש.ל, מה שצריך להוכיח) גדול בהרבה בטכניקה הזו.
אנשי דאטה נוטים לא פעם לעבוד הפוך. חבל.
קודם כל אוספים את כל הנתונים המרשימים על הנושא ואז זורקים אותם על איזו מצגת ואומרים לעצמם "בואו נבנה סיפור סביב הנתונים". נסביר כל אחד מהמספרים, נחבר ביניהם וזהו. יש סיפור.
אין סיפור.
יש חיבורים בין מספרים, פה ושם. חיבור מהמספר הראשון לשני ואז קפיצה לוגית לא ברורה למספר השלישי. עוד חיבור אלגנטי למספר הבא ועוד קפיצה לא קשורה.
תוך כדי המצגת הקהל קולט את המספרים. הבעיה מתחילה שעתיים אחר כך כשמי שישב מולכם צריך לספר לעצמו או למישהו אחר את הסיפור מחדש ואז הכל קורס. מעין "טלפון שבור עסקי". יש סיכוי קטן שהקהל שלכם ידע לשחזר לעצמו את הסיפור והלוגיקה אם סתם זרקתם נתונים לאויר בסדר אקראי ורק אז ניסיתם לחבר ביניהם.
בקיצור-
בונים סיפור של משמעויות ושמות תואר. רק כשהסיפור מחזיק מחליפים חלק משמות התואר בחזרה למספר. המבנה היציב והלוגי נשאר והדאטה צובעת אותו בקסם שרק מספרים יודעים לייצר. כך נמנעים מ"טלפון שבור", דואגים שהסיפור שלכם יחזיק גם את הגלגולים הבאים שלו בתוך הארגון ומוודאים שההעברת המסרים היעילה לא נעצרת בסיבוב הראשון.
מ.ש.ל
בהצלחה!
נועם פיינהולץ
Comments